הלכה: הַתּוֹרֵם קִישׁוּת כו'. נִיחָא אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ. אֶלָּא קִישׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה לֹא מֵעִיקָּרָא הִיא מָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי וּלְכָל הַדְּבָרִים עָשׂוּ אוֹתָן כְּסָפֵק אוֹכֶל. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה וְחַייָבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְלוֹקִין עָלֶיהָ חוּץ לַחוֹמָה. עִירֶב בָּהּ נַעֲשֶׂה חַמָּר גַּמָּל. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּכָּר שֶׁנִּיטְמָא בְּסָפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַגָּעוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָמֵא. וְהָכָא טָהוֹר שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן א''ר יוחנן ככר שנטמא וכו'. בפ''ב דשבועות דקאמר ר' יוחנן כל ספק רה''ר ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות טהרות לכתחילה ואם עבר ועשה טהור ופריך התם מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן אמר אם עבר ועשה טמא גבי נזיר שנטמא בקבר התהום ס''ל דמגלח עליה דכטומאה ודאית משוי לה וכאן אמר עבר ועשה טהור ומשני כאן ברה''י כאן בר''ה דאם הספק טומאה ברה''י היתה כודאי משויא לה ואפי' נגע אח''כ בה בר''ה טמא וכאן דאם עבר ועשה טהור אם נולדה הספק טומאה בר''ה מיירי והשתא קאמר הכא דהא פשיטא לן דאפי' למאי דמחמיר רבי יוחנן במגע בר''ה אם נולדה הספק טומאה ברה''י מודה הוא הכא דטהור שהן שני ספקות ספק אם אוכל הוא או לאו ואינו מקבל טומאה וספק אם נטמא או לא נטמא:
עירב בה. עירובי תחומין אם נימא דנעשה חמר גמל דהואיל וספק אוכל הוא הויא כספק עירוב ואין לו לא ממקום עירובו אלפים אמה ולא מביתו וה''ז כמנהיג חמר וגמל שזה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן וכדתנן גבי ספק עירוב לר''מ ולר' יהודה בפ''ג דעירובין ולא איפשטא:
ולוקין עליה חוץ לחומה. אם מעשר שני הוא. ולוקין לאו דוקא אלא אם אמרינן דמחיצה קולטת אותה כשאר מעשר שני שנכנס לירושלים שאסור לאכלו חוץ לחומה ולוקה עליו:
ושורפין אותה בטומאה. לתרומה זו שנטמאה דשמא תרומה גמורה היא כי לענין לחייב עליה חומש לזר שאכלה בשוגג ואם נימא דהא דתנן במתני' אין חייבין חומש על ספק תרומה לא קאי אלא על התורם חבית של יין ונמצאת חומץ דהתם איכא לספוקי שמא היתה של חומץ ולאו תרומה כלל היא אבל הכא הא אמרת דאע''פ שמסתמא מרה בתחילה אפ''ה עשו אותה כספק אוכל לחומרא:
ר' יונה בעי. אם לכל הדברים עשו אותה כספק אוכל ומטמא טומאת אוכלין דשמא אוכל הוא:
עשו אותן כספק אוכל. לחומרא דאע''פ שאין דרך שתיעשה מרה אם לא היתה כך בתחלה מכל מקום הואיל ולא ידע בשעה שתרם שהיא מרה הויא תרומה אלא שצריך לחזור ולתרום שניה לתקן את טבלו:
גמ' ניחא אבטיח ונמצא סרוח. דאיכא למימר בשעה שתרם יפה היה ואח''כ נסרח אלא קישות ונמצאת מרה אמאי הויא תרומה ולא מעיקרא היא מרה דהא מסתמא כך היתה בתחלה:
משנה: 14b הַתּוֹרֵם קִישׁוּת וְנִמְצָא מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצְאָה סָרוּחַ תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חוֹמֶץ אִם יָדוּעַ שֶׁהָֽיְתָה שֶׁל חוֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְאִם סָפֶק תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵין חַייָבִין עַלֶיהָ חוֹמֶשׁ וְכֵן הַשְׁנִייָה. נָֽפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחוּלִין אֵינָן מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁנִייָה לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ מְדַמְּעָתָן נָֽפְלָה שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מדמעת כקטנה שבשתיהן. ואם יש מהחולין כדי להעלות את הקטנה הותרו החולין ומעלה את התרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן:
מתני' נפלה אחת מהן. פירושא דמתני' דלעיל היא דקתני אינה מדמעת בפני עצמה כיצד נפלה אחת מהן לתוך החולין וכו':
ואין חייבין עליה חומש. זר שאכלה בשוגג לזו לבדה או לזו לבדה אינו משלם אלא הקרן ואינו חייב להחומש כדין שאר אוכל תרומה בשוגג לפי שכל אחת בפ''ע ספק תרומה היא:
הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. אם נפלה לפחות ממאה חולין אין עושה אותן מדומע לפי שספק תרומה היא וכן השניה אם נפלה בפני עצמה:
אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה. אע''ג דתנן בסוף פרק דלעיל אם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה שאני הכא דדעתו היה לתרום מן היין וכיון שנודע שהיתה של חומץ הויא לה תרומה בטעות ואינה תרומה ואם ספק אימתי נעשה חומץ תרומה ויחזור ויתרום ונותן שתיהם להכהן והכהן משלם לו דמי הגדולה שהיא תרומה הראשונה שהשניה מתמעטת לפי ערך של הראשונה שהופרשה משם והכהן נקרא מוציא מחבירו ועליו הראיה לפיכך אין לו לכהן אלא הקטנה ובעד הגדולה ישלם לו והכי אמרינן בגמרא בהלכה דלקמן:
ונמצאת של חומץ. ואין תורמין מן החומץ על היין לפי שהוא מן הרע על היפה:
מתני' התורם קישות ונמצאת מרה. בגמרא קאמר משום דעשו אותה כספק אוכל כלומר כאלו לא ידוע אם בשעה שתרם מרה היתה או אח''כ נעשית כך הלכך הויא תרומה ויחזור ויתרום:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אֵין לָךְ מַר בְּקִישׁוּת אֶלָּא תוֹכוֹ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה מוֹסִיף עַל הַחִיצוֹן שֶׁלָּהּ וְתוֹרֵם. רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי בָּעֵי דָּבָר שֶׁאֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים חֲלוּקִין עָלָיו אֶלָּא עַל עִיקַּר בְּדִיקָתָהּ חֲלוּקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר שאיפשר לך לעמוד עליו חכמים חלוקים עליו בתמיה. וכי אין אנו יכולין לנסות אם החיצון מר הוא או לא והאיך שייך שחלוקין הן בדבר זה אלא על עיקר בדיקתה חלוקין הן דלת''ק אחר שעבר עליהן יום אחד צריך לבדוק אם נתקלקלו ולא יתרום. וכשבודק את הפנימי ומצאו מר אין לו לתרום אף מן החיצון ואפי' לא בדקו וע''ז פליג ר' יוסי וקאמר דכל זמן שלא בדק כ''א להפנימי בלבד אנו תולין דאין לך מר בקישות זו אלא פנימי שבה ויכול הוא להוסיף על החיצון ותורם עד שיבדוק גם להחיצון:
תני. בתוספתא פ''ד הקשואין והדלועין שדרכן להשתמר יום אחד תורמין עליהן יום אחד ר' יוסי אומר אין לך מר בקישות אלא פנימי שבה ה''ז מוסיף על החיצון שבה ותורם כלומר מוסיף לפי השיעור שצריך הוא לתרום ומצרף עם החיצון שזה אינו מר ותורם וקס''ד דבהא גופה פליגי דלת''ק אף החיצון אינו ראוי אם מר הוא:
משנה: הַשּׁוּתָפִין שֶׁתָּֽרְמוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶן תְּרוּמָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כְּשִׁיעוּר אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁינִי תְּרוּמָה וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כְּשִׁיעוּר תְּרוּמַת הַשֵּׁינִי תְּרוּמָה. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בִּיטֵּל אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּיטֵּל אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִם מִשֶּׁתָּרַם בִּיטֵּל תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַפּוֹעֲלִין אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם חוּץ מִן הַדְּרוֹכוֹת שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֶת הַגַּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' השותפין שתרמו זה אחר זה. שלאחר שתרם א' מהן והשני לא ידע מזה חזר ותרם:
ר''ע אומר תרומת שניהן תרומה. בגמ' מוקי לה דמיירי בסתם שותפין שאין ידוע אם מקפידין זה על זה והלכך ס''ל לר''ע דאמרינן מסתמא כל אחד מתרצה במה שעושה חבירו ומכיון שלא ידעו זה מזה וכל אחד תרם לרצונו תרומת שניהן תרומה היא וחכמ ם ס''ל דלא אמרינן דמסתמא יתרצה הראשון במה שחזר ותרם חבירו והלכך תרומת הראשון ודאי תרומה היא דהא לתרום פעם אחת עכ''פ צריכין הן ולא סגי בלאו הכי אבל תרומת השני אינה תרומה דהראשון יכול הוא למחות על תרומתו מאחר שכבר נתרמה התרומה מהכרי הזה:
אם תרם הראשון כשיעור. כלומר כשיעור שרגיל חבירו לתרום ותרם הוא עכשיו כשיעור הזה אין תרומת השני תרומה דבזה יכול הראשון למחות ביד והשני על תרומתו מכיון שכבר תרם הוא וכשיעור שרגיל גם זה לתרום ואם לא תרם הראשון כשיעור שרגיל חבירו לתרום אינו יכול למחות על תרומת השני לפי שאין תרומתו שתרם הוא עולה לשיעור תרומת חבירו והלכך אף תרומת השני תרומה כך הוא המסקנא למאי דקאמר בגמרא לחד פירושא ודברי ר' יוסי כסברת חכמים היא וכך היא הלכה:
מתני' בד''א. הא דתנינן במתני' דלעיל דחיישינן לתרומה שלא ברשות וכדמחלק ר' יוסי אליבא דחכמים בין אם תרם הראשון כשיעור או לא:
בשלא דיבר. זה הכל מיירי שלא אמר אחד לחבירו בפירוש לתרום אבל אם הרשה לו לתרום או לבן ביתו או לעבדו ולשפחתו תרומתו תרומה ומשום סיפא נקט לה:
ביטל. אם לאחר שעשאו שליח לתרום ביטל שליחותו:
הפועלים. שעושין מלאכתו של בעה''ב אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות. כלומר אם במלאכת דריכות ענבים בגת הן עושין יש להן רשות לתרום לפי שהן מטמאין את הגת דתנינן בתוספתא דטהרות פ' י''א מאימתי ענבים מטמאין טומאת אוכלין משיהלכו בהן שתי וערב בדריכה מקבלין טומאה וכדאמרינן נמי הכא בגמ' הלכך בעה''ב זה סומך עליהן שהרי הן יכולין לטמא את הגת משידרכו בה שתי וערב ואם סומך עליהן לענין טהרה שלא יטמאו את הגת סומך עליהן גם לענין תרומה והוי כאילו נתן להם רשות לתרום ותרומתן תרומה א''נ דודאי ניחא ליה לבעה''ב שיתרמו קודם שידרכו דשמא יארע להן איזה טומאה אח''כ ויטמאו את הגת ולפיכך תרומתן תרומה:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶה נוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן נוֹתֵן לוֹ דְמֵי אַחַת מֵהֶן. אֵי זוֹ מֵהֶן נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי גְדוֹלָה אוֹ דְמֵי קְטַנָּה. מִן מַה דְתַנִּינָן מְדַמְּעוֹת כִּקְטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. הָדָא אָֽמְרָה דְּמֵי גְדוֹלָה נוֹתֵן לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיצד הוא עושה וכו'. ובעי הש''ס נותן לו דמי הגדולה או דמי קטנה וקאמר ממה הן דתנינן מדמעות בקטנה שבשתיהן ולא משערינן בהראשונה שהיא הגדולה אלמא לקולא אזלינן הדא אמרה דמי גדולה נותן לו הכהן והקטנה דאזלינן בתרה היא שנותן להכהן בעד התרומה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה שֶׁהֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי בָּא בַּר יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. וּמִינָהּ אַתְּ שְׁמַע רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא ר' יעקב וכו' ואצ''ל ר''מ ור''י שהלכה כר' יהודה. אע''ג דלא נשמע בהדיא לגבי ר''מ מכל מקום אם הלכה כר''ש לגבי ר''מ והלכה כר' יהודה לגבי ר''ש אם כן מכ''ש שהלכה כר' יהודה לגבי ר''מ:
ר' בא וכו'. קאמר דבהדיא קא''ר יוחנן הכי ר''מ ור''ש וכו' ואצ''ל ר''מ ורבי יהודה ור''ש הלכה כר' יהודה. כלומר דבין ר''מ ור' יהודה ובין ר''ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה והשתא מינה את שמע דבהדיא קא''ר יוחנן הכי ר' יהודה ור''מ הלכה כר' יהודה כצ''ל:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְדִבְרֵי רִבִּי. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי הִיא. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי וַחֲבֵירָיו הֲלָכָה כְרִבִּי. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָה וַאֲפִילוּ אֵצֶל רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לֵיהּ בְּגִין דְּתַנֵּי לָהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם אָבִיו וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי וַחֲבֵירָיו הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי מְחֲבֵירָיו דְּלֹא תִיסְבּוֹר לְמֵימָר אוּף הָכָא כֵן לָכֵן צְרִיכָה מֵימַר הֲלָכָה כְרִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בא בר כהן. הקשה לפני ר' יוסי אהאי לישנא משמיה דר' יוחנן דקאמר הלכה כדברי רבי ולמאי אצטריך ליה הכא לומר כן הא כבר שמעינן לה מיניה דלא כן א''ר חייא בשם ר' יוחנן הלכה כרבי מחביריו בכל מקום וא''ר יונה וכו' ואפי' ראב''ש דגדול ממנו חולק עליו הלכה כרבי:
א''ל בגין דתני לה ר' ישמעאל בר' יוסי בשם אביו. ברישא דהתוספתא דהכי איתא בפ''ד ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו תורמין יין על החומץ ואין תורמין חומץ על היין ועלה גריס התם רבי אומר יין וחומץ שני מינין:
וא''ר יוסי. הוא אמורא בשם ר' יוחנן דר' יוסי וחביריו הלכה כר' יוסי מחביריו דהשתא לא תסבור למימר אוף הכא כן והל' כר' יוסי לגבי רבי לכך צריכא מימר הכא הלכה כרבי:
ר' חייא בשם ר' יוחנן. לא קאמר הכי אלא דה''ק ר' יוחנן דרבי היא מתני' דקתני התורם חבית של יין ונמצאת חומץ וכו' אינה תרומה אתיא כרבי דקסבר יין וחומץ שני מינין הן אבל לא קאמר בהדיא הלכה כרבי:
הלכה כדברי רבי. ארבי דתוספתא קאי והובא לעיל ספ''ב רבי אומר יין וחומץ שני מינין הן:
תָּרַם חָבִית וְנִמְצֵאת מְגוּלָּה. אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת נָקוּר תְּרוּמָה וְיַחְזוֹר וְיִתְרוֹם. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי 15a לֹא אָֽסְרוּ אֶלָּא נָקוּר הָא לְכַתְּחִילָּה אָסוּר לִתְרוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ נוֹקֵר. אָמַר לֵיהּ יוֹדֵעַ הוּא אִם הִטִּיל בּוֹ אִירֶס. חֲבֵירַיָּא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַה בֵינָהּ לְטָמֵא אָמַר לוֹן טָמֵא בְּעֵינוֹ הוּא שֶׁגָּֽרְמָה טוּמְאָה. בְּרַם הָכָא עָפָר הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל טמא בעינו הוא שגרמה טומאה. כלומר שאני התם שהרי בעינו הוא ולא נתקלקל כלום אלא שטומאה גרמה לו דלא חזי לאכילה ואכתי להסקה חזיא אבל הכא כיון שנמצאת מרה או סרוח או נקור עפר בעלמא הוא ואינו ראוי לכלום:
מה בינה לטמא. אמתני' דאבטיח וקישות וכן אברייתא דמצאו נקור פריך מה בין זה לבין טמא דתנן בפ' דלעיל דאם תרם בשוגג מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה וא''צ לחזור ולתרום ואמאי הכא יחזור ויתרום:
לא מסתברא. הוא דבכה''ג הוא דאמרו דלכתחילה לא יתרום בשראו את הנחש נוקר בו וא''ל יודע הוא אם הטיל בו ארס בדרך תמיהה כלומר ואף אם ראוהו נוקר בו וכי יודע הוא שהטיל בו ארס ואפי' הכי אמרת דחיישת לה אם כן אף בשלא ראינוהו נוקר חיישינן שמא נקר בו והטיל את הארס:
לא אמרו אלא נקור. דוקא אם כבר תרם ואח''כ נמצא נקור הא לכתחילה אסור לתרום מן הנקור:
ונמצאת מגולה. ואסור לשתותה וכן אבטיח ונמצא נקור שיש בו נקב ויש לחוש שמא נקר הנחש והטיל בו ארס:
תרם חבית. בהתוספתא שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source